פסק-דין בתיק ע"פ 6304/11

השופט נעם סולברג:

1.        ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא אברהם טל, השופטת רות לורךוהשופט צבי דותן בתפ"ח 8687-08-09), בגדרה זוכה המשיב מביצוע מעשי סדום, מעשה מגונה וניסיון לאינוס.

עיקרי כתב האישום

2.        בתחילת שנת 2004 עלתה לישראל ו', מצרפת, עם שתי בנותיה הקטינות ק' ו-ר', ילידת 15.7.1998. כעבור כשנתיים, בשנת 2006, נרקמו יחסי ידידות בין האם לבין המשיב. זה פקד את בית המשפחה לעיתים תכופות, וסייע לאם ו' גם מבחינה כלכלית. החל משנת 2007 ועד לחודש יולי 2009, כשהקטינה ר' הייתה בגיל 9 עד 11, במספר רב של הזדמנויות, נהג המשיב לקחת אותה במכוניתו, בתואנה כי הוא מעוניין לקנות לה מתנות. המשיב איים על הקטינה ר' כי במידה שלא תעשה כרצונו, לא יחזיר אותה לביתה, ואז היה מכריח אותה, תוך שהוא אוחז בכוח בראשה, למצוץ את איבר מינו. באחת הפעמים הללו, כשהשניים היו במכונית, הוציא המשיב את איבר מינו, תפס בשערותיה של הקטינה ר' והכריח אותה בכוח למצוץ את איבר מינו עד אשר הגיע לסיפוקו בתוך פיה. במועד אחר, כשהיו במכונית, חשף המשיב את איבר מינו בפני הקטינה ר', הניח את ידה על איבר מינו, וביקש שתשפשף אותו ו"תעשה לו כיף", אולם הקטינה ר' סירבה. במועד אחר, הרים המשיב את חצאיתה של המתלוננת וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ללא הצלחה. לאחר שהיה מבצע בה את זממו, היה המשיב נותן כסף לקטינה ר', על מנת שלא תחשוף את מעשיו.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

3.        במענה לכתב האישום, הודה המשיב בכך שנרקמו יחסי ידידות בינו לבין האם וכי פקד את ביתה לעיתים תכופות וסייע לה מבחינה כלכלית. המשיב הודה גם בכך שלעיתים הסיע את הקטינה ר' ואת אחותה ק' במכוניתו, אך זאת שלא על מנת לקנות לקטינה ר' מתנות, כפי שנטען בכתב האישום, אלא לטיפולים, לקניות ולטיולים. המשיב כפר בשאר העובדות שבכתב האישום, ובכללן ביצוע המעשים המגונים ומעשי סדום בקטינה ר'.

4.        לפני בית משפט קמא הובאו מספר עדויות וראיות, בכללן עדותה של הקטינה ר' לפני חוקרת הילדים מיום 4.8.2009, שצולמה, תועדה בתקליטור, תומללה וסוכמה על-ידי חוקרת הילדים ב"טופס סיכום העדות". הקטינה ר' לא העידה בבית המשפט בשל גילה ולנוכח החלטת חוקרת הילדים שלא להעידה; עדותה של חוקרת הילדים; עדויותיהם של מתנדבי המשטרה פטריק ברואני ומשה סלמה, ועדותה של האם. על סמך מכלול הראיות והעדויות שהובאו לפניו, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש לזכות את המשיב מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הואיל ולא הוכחו מעבר לכל ספק סביר.

5.        בית המשפט המחוזי ציין כי התרשמותו מחקירת הקטינה ר' דומה להתרשמות חוקרת הילדים שהעידה כי ישנו קושי בקביעת מהימנות לגבי עדותה של הקטינה ר'. על אף שהקטינה ר' תיארה אירועים טראומתיים שחוותה, היא מסרה את עדותה בנינוחות, ללא סימני התרגשות, ולא הזילה ולו דמעה בודדת במהלך כל עדותה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי העדר תגובה רגשית כלשהי מצדה של הקטינה ר', ולו הקלה ביותר, מקשה על קבלת עדותה. ניתן גם משקל לכך שחוקרת הילדים לא עימתה את הקטינה ר' עם גרסת המשיב.

6.        בית המשפט המחוזי ייחס משקל לכך שהקטינה ר' כבשה את סיפורה ונמנעה מלספר עליו לאימה, אשר איתה הייתה בקשר הדוק, במידה כזו שהיא התקשתה לעזוב את אימה ולו לפרקי זמן קצרים. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שככלל, בעבירות מין, כבישת תלונה איננה דבר חריג, מצופה היה בעניין דנן מאת הקטינה ר' לספר לאימה על המעשים, לנוכח הקשר ההדוק כל כך בינה לבין אימה, בגדרו נהגה לטלפן לאימה לעיתים תכופות, כמה פעמים ביום, ואף במהלך השיעורים בבית הספר. יתר על כן, בית המשפט המחוזי ציין כי תמוהה היא העובדה שסביבתה של הקטינה ר' לא הבחינה בהתנהגות חריגה כלשהי שלה במהלך התקופה שבה נטען כי בוצעו בה המעשים הנוראים הנ"ל, וזאת במיוחד בהתחשב עם העובדה שהייתה מטופלת בעת ההיא על-ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים, בעקבות פציעתה בתאונת דרכים בשנת 2004. כיוצא בזה, לא הובאה ראיה כי בבית הספר שבו למדה הקטינה ר' הבחין מאן דהוא בהתנהגות חריגה מצדה. לנוכח האמור, פסק בית המשפט המחוזי כי הואיל ועדותה של הקטינה ר' היא המסד העיקרי שעליו מושתת כתב האישום, הרי שדי במסקנה לפיה לא ניתן לקבוע כי עדותה מהימנה, כדי להקים ספק סביר באשמתו של המשיב.

7.        מכאן נדרש בית המשפט המחוזי לראיות הסיוע. המרכזית שבהן היא עדויותיהם של שני מתנדבי המשמר האזרחי, פטריק ומשה. על-פי עדותו של פטריק בבית המשפט המחוזי, בזמן חקירתו של המשיב בתחנת המשטרה בנתניה, נכח פטריק בתחנה בקשר לעניין אחר, והתבקש לשמור על המשיב בזמן שהחוקרת, רונית, יצאה מהחדר. פטריק ישב עם המשיב כמה דקות ושוחח עמו. לדברי פטריק, הודה המשיב לפניו כי "פעם אחת נישקה אותי, פעם אחת ליטפה אותי, פעם אחת מצצה לי" (עמוד 62 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי). בנוסף, לפי עדותו של פטריק, כאשר המשיב אמר שהמתלוננת מצצה לו, הוא השתמש במילה הצרפתית sucette (עמוד 63 לפרוטוקול). פטריק העיד כי היה המום וכי דיווח לממונה עליו, משה, שאמר לו כי יטפל בנושא. משה העיד כי נכנס לחדר שבו ישב המשיב, לאחר שפטריק יצא מהחדר, והמשיב אמר לו אז בצרפתית "היא עשתה לי מעשים אורליים" וכמו כן אמר לו "שהיא עשתה לו SUCETTE, ועם היד גם" (עמוד 77 לפרוטוקול).

8.        בית המשפט המחוזי בחן את עדויותיהם של שני מתנדבי המשמר האזרחי הללו וקבע כי הן מעוררות קושי. זאת בעיקר מחמת העובדה שלא תיעדו בכתב את אשר אמר להם המשיב, מייד או בסמוך לאחר שמיעת הדברים. רק כעבור יומיים, ביום 6.8.2009, באו השניים לתחנת המשטרה ורשמו הודעות על מה שלטענתם שמעו מפי המשיב יומיים קודם לכן. קושי נוסף שמצא בית המשפט המחוזי בעדויותיהם של פטריק ומשה הוא בעצם העובדה שהמשיב כביכול הודה בפניהם במעמד הנזכר בתחנת המשטרה, וזאת לאחר שבמהלך חקירתו הממושכת על-ידי החוקרת רונית שדה, הכחיש בעקביות את ביצוע עבירות המין שיוחסו לו.

9.        בית המשפט המחוזי ציין עוד כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמשיב אמר לשני מתנדבי המשמר האזרחי את אשר אמר בחקירתו במשטרה, כלומר, שהקטינה ר' היא שהציעה למצוץ לו, אלא שמחמת פרק הזמן שחלף בין אמירת הדברים לשני המתנדבים הללו, לבין העלאתם על הכתב על-ידי השניים, פורשו הדברים אחרת או שונו בשוגג על-ידי המתנדבים. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי ממכלול הראיות שהובאו לפניו לא ניתן להסיק מעבר לכל ספק סביר כי המשיב אכן עשה שימוש במילה sucette בהקשר המיני, וכי הקטינה ר' למדה מילה זו ממנו. בית המשפט המחוזי ציין כי יתכן שהקטינה ר' למדה את המשמעות המינית של הביטוי הזה מאותם "סרטים אסורים" שבהם הייתה צופה בשעות הלילה. לאור כל זאת קבע בית המשפט המחוזי כי אין בעדויותיהם של משה ופטריק כדי להוות סיוע מהותי לדבריה של הקטינה ר' בחקירתה על-ידי חוקרת הילדים.

10.      בניגוד לאשר קבע ביחס למהימנות עדותה של הקטינה ר', קבע בית המשפט המחוזי כי עדותו של המשיב אינה בלתי מהימנה, וגם אם יש בה תמיהות ואולי אף שקרים, אין באלה כדי להשלים את החסר המשמעותי בראיה העיקרית, שהיא עדותה של הקטינה ר' לפני חוקרת הילדים. על יסוד הדברים הללו, החליט בית המשפט המחוזי לזכות את המשיב מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כנ"ל; ומכאן ערעורה של המדינה.

טיעוני הצדדים בערעור

עיקר טיעוני המערערת

11.      לטענת המערערת, הולמת הפרשה הנדונה את החריג לכלל אי-ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים. הערעור מופנה נגד זיכויו של המשיב מביצוע מעשי סדום ומעשה מגונה. המערערת אינה מערערת על זיכויו של המשיב מניסיון לאינוס, וזאת לטענתה משום שהקושי העיקרי שעליו הצביעה חוקרת הילדים באשר למהימנות עדותה של הקטינה ר' התמקד בגרסתה על אודות ניסיון האינוס.

12.      על-פי הנטען, התרשמות מעדותה המוקלטת של הקטינה ר' תוביל למסקנה בדבר מהימנותה. משלא נחקרה הקטינה ר' בבית המשפט המחוזי, ואף הוא לא התרשם אלא מתיעוד חקירתה בפני חוקרת הילדים, אין עוד יתרון לבית המשפט המחוזי על פני בית המשפט העליון בדונו בערעור. לטענת המערערת, צפייה בקלטת החקירה מלמדת על קושי רב של הקטינה ר' לדבר על המעשים שביצע בה המשיב. הקטינה ר' חסרת מנוחה וחסרת סבלנות בחקירתה; אינה מעוניינת לדבר בהרחבה על האירועים שחוותה; התרשמות בית המשפט המחוזי מן האדישות ומן הנינוחות שבה ניתנה העדות, אינה מפחיתה ממהימנותה. זאת משום שהפסיקה מכירה בקשת של תגובות אפשריות מצדם של מתלוננים בעבירות מין בכלל, ומצדם של מתלוננים רכים בשנים בפרט. לבד מכך, אין סבירות במסקנת בית המשפט המחוזי על כך ששני מתנדבי משמר אזרחי אמינים העידו כי המשיב הודה לפניהם, וכי טעו בדבריהם.

13.      לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי להתרשמותה של חוקרת הילדים, אשר לפיה המעשים אכן ארעו, וזאת על אף הקושי בקביעת ממצאי מהימנות נחרצים לגבי עדותה של הקטינה ר'. עוד טוענת המערערת כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, הקטינה ר' הייתה עקבית לאורך כל חקירתה ולא נמצאו סתירות בדברי עדותה. הקושי שאליו התייחסה חוקרת הילדים נבע מצורת התיאור הגנרי, המלל הכללי ותיאור האירועים בתמונות נפרדות, להבדיל מתיאור רציף. אולם קושי זה מתמקד ביחס לתלונה על ניסיון האינוס שלגביו מסרה הקטינה ר' מלל 'דק' מאוד. יחד עם זאת העידה החוקרת כי ניתוח עדותה של הקטינה ר' מגלה מאפיינים דינאמיים שהם אופייניים לפגיעה מינית, ויש בהם כדי לחזק את ההתרשמות שהדברים אכן התרחשו. כמו כן העידה החוקרת כי העדות נעדרת כל אלמנט של הגזמה והשחרה, נתון שהיה צפוי להימצא אילו היה מדובר בעדות שאינה אמת.

14.      המערערת טוענת עוד כי קביעתו של בית המשפט המחוזי על כך שהידע המיני של הקטינה ר' נרכש מצפייה ב"סרטים אסורים" סותרת את דברי עדותה של חוקרת הילדים, לפיהם מקורו של הידע המיני שחשפה הקטינה ר' בחקירתה באירועים שחוותה בעצמה. כמו כן טוענת המערערת כי הימנעותו של ב"כ המשיב מלחקור את האם באופן ישיר על אודות "הסרטים האסורים" תומכת במסקנתה של חוקרת הילדים.